רות פרק א - מקורות

מקורות והערות לשיעורים במגילת רות לגיל חטיבת הביניים - מבוא ופרק א

מגילת רות יכולה להצטייר כמגילה משעממת. לא קורה בה כלום - אין בה לא מהאקשן של אסתר ולא מהפלפולים של קהלת, לא מהעצב והטרגדיה שבאיכה או מהלהט המובא בשיר השירים. אבל בלימוד מעמיק ניתן לראות כי היא עומדת בזכות עצמה ולא סתם יש לה מקום של כבוד בין הכתובים. על מנת להבין את הסיבה לכתיבת מגילת רות עלינו לחזור אחורה בזמן, לימי שמואל ושאול, עת עולה דוד על במת ההיסטוריה בקרב מול גולית.

*הדיון על כשרותו של דוד בבית המדרש של שאול:

א"ל דואג האדומי (לשאול) עד שאתה משאיל עליו (על דוד) אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו. מדוע? דקאתי מרות המואביה

א"ל אבנר: שנינו: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.

אלא מעתה ממזר ולא ממזרת? ממזר כתיב מום זר מצרי ולא מצרית.

שאני הכא דמפרש טעמא דקרא (דברים כג, ה) על אשר  לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם!

היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים!

אישתיק. מיד: "ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם" - הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש

שאל, אמרו ליה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.

אקשי להו דואג כל הני קושייתא- אישתיקו.

בעי לאכרוזי עליה.

מיד - עמשא חגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית

(מעובד על פי גמרא יבמות עו,א-עז,ב)

*מדוע נכתבה מגילת רות?

-הרבה לאחר שכתב את ספר שופטים, מתיישב שמואל הנביא לכתוב את מגילת רות.

-הסיבה היא הדיון שהתעורר בבית המדרש לגבי כשרותו של דוד לבוא בקהל. ההלכה שלמואבית מותר להתגייר לא הייתה ידועה אז, וגם לא בימי רות עצמה.

-מגילת רות נכתבה כפסק דין של שמואל בדיון, והיא מביאה את מגילת היוחסין של דוד, ואת הדרך בה רות התגיירה ואת כל החסד שהיה באותה הפרשה כדי לפרסם פסק זה ברבים - שגיורה של רות כשר היה, ועל פי התורה היה.

*אם כן מדוע אינה חלק בספר שופטים? - מכיון שאינה קשורה לנושא של ספר שופטים- החטא והשעבוד של בני ישראל, וגם מכיון ששמואל כבר חתם את ספר שופטים לפני שנים רבות, ואת רות הוא כותב כאשר הוא כבר בסוף ימיו.
סיבה נוספת -

א"ר זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר. ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים

(רות רבה ב,יד)

הערות נוספות:

*פסוקים א-ה מכילים המון עצב. המילה המרכזית: "ותשאר". העצב מגיע מנעמי הנשארת לבדה (האם יש כאן עונש לנעמי?). השאלה העולה מקריאתם היא מדוע נענשו כל כך בחומרה?

*עזיבת אלימלך למואב הייתה מעשה נורא. הוא היה גדול הדור ועשיר מאוד (אחרת לא היו מקבלים אותו במואב ונותנים לו את בת המלך עגלון). ייתכן אף שהיה שופט. אלו היו שופטייו של אותו דור. הוא משאיר את אנשי מקומו ודורו במצוקתם והולך לו. (לאברהם לעומתו אין אף אחד בארץ כשהוא יורד מחמת הרעב, וגם - הוא חוזר מיד לאחר הפרשיה עם פרעה ושרה)

*ה' ארך אפיים - מחכה לבני אלימלך עשר שנים עד שמעניש אותם

* מדוע נעמי לא אומרת לכלותיה לחזור רק באמצע הדרך ולא בהתחלה? ייתכן שרצתה מאוד שילכו איתה (אדם במצב שלה זקוק מאוד לתמיכה) אבל הספקות והמחשבות ניקרו בה במהלך הדרך עד לרגע שלא יכלה להתאפק והם יצאו החוצה בשטף

*לנעמי יש ביקורת על ערפה שחוזרת, אף על פי שעשתה כראוי. עובדה שעורפה נושקת לה ואין נשיקה בחזרה. ניתן להשוות את פסוק יד מול פסוק ט על מנת לראות זאת.  בזכות רות שדבקה בנעמי דוד מצליח להנקם מגוליית, בנה של ערפה: אומרים חז"ל - יבוא בן הנשוקה (ערפה) וייפול בידי בן הדבוקה (רות)

*נאמר על רות "השבה משדי מואב" - כיצד שבה אם מעולם לא גרה בארץ? הביטוי רומז לנו כי רות חוזרת למקומה המקורי. היא נפרדה ממנו כאשר לוט נפרד מאברהם ויצר את הפירוד בין ישראל לעמון ומואב ועכשיו רות עושה את הדרך חזרה.

*לאחר דברי נעמי אין תגובה מהנשים. ייתכן שהם הנידו בראשם והלכו. ככלות הכל נעמי השאירה אותם לרעוב, ייתכן שניחמו אותה אך בפועל אין תגובה כיון שהיא נשארה לבדה בבית לחם בלי שמישהו מציע את עזרתו. כולם עסוקים בשמחת הקציר של עצמם.