להיפטר מהמוצץ

חמוצים

היה לי מרצה שהראה לנו פעם סרט על חמוצים. הסרט היה מיועד למגזר העסקי והוא עסק בטיפים למנהלים של מרכזי שירות לקוחות, וההשתלמות שלנו בכלל הייתה למורים חדשים, אבל זה לא עצר את המרצה שלנו. הרעיון היה לתת ללקוחות מה שהם רוצים. הלקוחות הם העיקר ולפעמים יש דברים קטנים, כמו החמוצים למשל, שתתן חינם רק כדי ליצור אצל הלקוח חוויה טובה.
בסוף הסרט, שהיה מאוד מעניין ("תנו להם חמוצים", למי שרוצה את המקור) - הוא שאל אותנו שאלה מאוד פשוטה: מה החמוצים שלכם? איפה אתם נותנים ללקוחות שלכם (תלמידים?/הורים?) חמוצים בחינם? זה נושא חשוב שבעזרת ה' ארחיב עליו בעתיד, אבל אני מכוון למקום אחר.
משם הבנתי שאני יכול להוציא תובנות על העבודה שלי, כמעט מכל דבר חכם שאני שומע ורואה (נקיונות פסח, למשל).

פרידה מהמוצץ

יציאה לחירות

בתי הבכורה חגגה לא מזמן יום הולדת ארבע שנים. ללא ספק, מאורע מרגש, ובכל זאת היה שם ענן קטן שהעיב על האירוע. המוצץ שתמיד היה ברקע ולא ידענו איך להיפטר ממנו. ניסינו לגמול אותה בפסח של גיל שלוש וחצי, ניסינו שוב בקיץ לפני המעבר לגן, אך היא בעקשנות צריכה את המוצץ שלה. כשניסינו שוב להתחיל תהליך של חיזוקים חיוביים יחד עם הגננת במהלך החודשים האחרונים התחלנו לדאוג - שום דבר לא מתקדם. הילדה לא מוכנה להתנתק, ורצה אליו בבכי כל פעם שדבר קטן לא מסתדר.
מה עושים?
החלטנו לנצל את יום הולדת ארבע כדי לארגן לה "פרידה מהמוצץ". עם הרבה הכנה מראש קבענו יום בו אנו לוקחים אותה לחנות, קונים בלון ומפריחים אותו עם המוצץ לשמים. עד הרגע האחרון (וגם אחרי) היינו באקשן. האם בלילה שאחרי היא תסכים לישון בלי מוצץ? היא לא הראתה סימנים מיוחדים שהיא עומדת להנמיך ולו במעט את מינון המוצץ.
עמדנו בהתרגשות ושחררנו את המוצץ לשמיים. לאירוע היה משקל כבד שכן היה צריך חמשה בלונים כדי שהמוצץ הסרבן יסכים להתרומם. בסוף התרצה לנו, וחזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.
זה עבד. בבת אחת, ממצב של חמשה מוצצים קטנים שמושלכים בכל מיני פינות בביתנו, רק למצב שהמוצץ יעלם בדיוק בשעת משבר, עברנו למוצץ אחד בלבד שמיוחד לבת הקטנה יותר. וזה תפס. הילדה הפסיקה לבקש מוצץ, רצה מחייכת בכל רחבי הבית, ואחרי לילה אחד שלקח לה כמה דקות יותר להירדם, גם זה כבר מאחורינו.

המוצצים שלי

וכאן המקום לשאול - מה המוצצים שלי? האם גם לי יש מוצץ שאני נסחב איתו כבר פרק זמן ממושך ולפעמים צריך פשוט לנסות לחתוך בצורה חדה במקום להמתין לתהליכים? במידה רבה ניתן לראות זאת בפסח. עם ישראל קם ועוזב את מצרים למדבר. בלי הכנות, בלי זמן ביניים. עד יד בניסן עוד היו שם ופתאום מצרים מתים ואנחנו חופשיים. המצה שמסמלת את החיפזון מבטאת את המהירות בה יצאנו ממצרים. שמעתי פעם מהרב חיים סבתו שהקב"ה רצה לנתק אותנו בבת אחת כי זה הדבר היחיד שיכול היה להוציא אותנו לחופשי לא רק פיזית אלא גם מחשבתית.
מוצץ אחד לדוגמא שהייתי רוצה לנסות לזרוק הוא תווית המורה החדש. בבית הספר שלי בפרט ובמקצוע ההוראה בכלל אני מסתובב עם תווית דמיונית: "מורה חדש". היא פוטרת אותי מליזום ולנסות לשנות ולהזיז דברים כי "טוב, אני חדש פה". מצד האמת יש לי הרבה כוחות שיכולות שאני יכול להוציא אל הפועל, אם רק אפטר מהמוצץ הזה. זה המוצץ שלי.
מה המוצצים שלכם?